#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קעז. מה נלמד מ'וצרת הכסף בידך'? (2) 	"1) אע""פ שכסף הפקדון צרור שיהיה בידך, כלומר לפניך.2) שלעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו."	"ב""מ מב."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קעח. שומר שכר שמר כספים בקרקע או תקפתו חולי גדול ונגנבו האם חייב ומדוע? 	"דעת התוס' (ד""ה אמר) שפטור שהוא אונס גמור דמאי ה""ל תו למיעבד <sup>קיב</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קיב.  והרשב""א כתב שיש מי שאומר שלעולם אין שומר שכר פטור עד שיהא יושב ומשמר, דאינו פטור אלא בליסטים מזוין. ובשם הרמב""ן כתב שכשקפץ עליו חולי או שאירעו אונס אחר בגופו ומחמת אותו חולי או אותו אונס לא יכל לשמור ונגנבה פטור דכיון שנאנס נפטר מן השמירה לגמרי באותה שעה. והרשב""א הקשה על דבריו.</span>"	"ב""מ תוס' מב."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קעט. אדם שהפקיד כספים אצל חבירו ומסרם לאמו והניחתם בארגז ונגנבו, מה הדין ומדוע? 	"נשבע חבירו שנתן הכספים לאמו <sup>קיג</sup> ונשבעת האם שהכספים הושמו בארגז ונגנבו, ופטורים. חבירו פטור מכיון שכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד, ואינו פושע שלא אמר לה שהם כספי פקדון כיון שאמר שכ""ש שהיא סבורה שהכספים שלי תשמרם היטב <sup>קיד</sup>. האם פטורה שנשבעה שלא פשעה בהם ומה שלא קברתם בקרקע הוא משום שסברה שהנכסים של בנה <sup>קטו</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קיג.  דהיינו שבועת שומרים שלא פשע בהן. הרא""ש  (סי' כג)
<br>קיד.  הבן סבר שהאם תחשוב שעומדים לסחורה ומנהגם היה לקבור בקרקע כל מעות שעומדין לסחורה שאין מוציאים מהן בכל יום. הרא""ש  (סי' כא)
<br>קטו.  כתב הרא""ש  (סי' כג)  שסברה שהם של בנה ועומדים להוצאה ומעות כאלו אין אנו רגילים לקוברם. ואינה חייבת להישבע שלא אמר לה שאין הכספים שלו, ואע""ג שטענה זו גורמת כל הפטור, דמי יזקיקנה לידי שבועה זו. שאין המפקיד יכול לטעון אלא שמא אמר לה והיא טוענת ודאי שלא אמר לה וגם בנה אמר כן.</span>"	"ב""מ מב.- מב:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קפ. במעשה של השור בלי השיניים מדוע משלם רק דמי בשר בזול וכמה הם? 	"רש""י פירש שכיון שאינו משלם ליתומים שאינם בני מחילה אלא לספסר ואין פשיעה כל כך כיון שהעמיד את השור בין שוריו ונתן לו לאכול ולא ידע שלא אכל, הטיל פשרה ביניהם ולא ישלם כל דמי השור כמות שהוא חי, אלא העור יחזיר לבעלים והבשר שמים וישלם שני שלישים <sup>קטז</sup>. והתוס' (ד""ה דמי) פירשו בשם ר""ת דדין גמור הוא דאם היה מודיעו היה הספסר שוחטו מיד ומוכרובזול ולא היה יכול להשהותו עד יום השוק שהיה מת קודם&nbsp;<sup>קיז</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;""><br>קטז. כתב הרשב""א שיש מפרשים דלאו שיעור קבוע הוא אלא כמו שרואים שהיה צריך לפחות בכל יום שלא ימכר ביום השוק. והרא""ש (סי' כד) כתב דהאי בשר בזול לאו כשאר בזול דבדוכתא אחרינא שהוא כל זוז בארבע דנקי אלא מה ששור שוה לשחיטה יותר בזול משור לחרישה.<br>קיז. כתב הרשב""א שהראב""ד והרז""ה פירשו שמשלם כן משום שהבשר בפנינו גרוע וכחוש, כיון שלא היה אוכל.</span>"	"ב""מ מב: ותוס'"		
